מאת: דוד
י"ט אדר  ה'תשע"ח  23:33 

מבט של חרדי


עברתי על שני החלקים בספר, קראתי הרבה חומר באתר וצפיתי בסרטים. כחרדי שחוקר הייסטוריה ודעות גדולי ישראל, אני עצמי חסיד ושמעתי את דעות רבותי על הרב קוק, ודעות שאר גדולי ישראל.
אף פעם לא ראיתי, או שמעתי התבטאות נגד הרב קוק עצמו. תמיד שמרו על כבודו. אלא שהזהירו מהסכנות שבדרכו.
אני מצדיע ליואב אלחנן על אמיצותו להיכנס לויכוחים כאלה בתוך ישיבת הסדר, ובכלל על כל התפוצה של הספר והאתר והמפגשים עם הציבור הדת"ל. זה חשוב ונכון.
אבל חשוב שכיון שהוא הולך ומתקבל בעיני הציבור הדת"ל כעין נציג של הציבור החרדי, שמצליח לתקשר עמם בנושאים אלו. עליו לשמור על פרופורציה נכונה. ולא ראינו שום פרסום לרבים מגדולי ישראל נגד הרב קוק. משתדלים שלא להזכירו, אבל כשכן מזכירים אותו, הכותבים האחראיים והרבנים כותבים בכבוד. ונציין לדוגמה את המכתב איך שרבי יודל שפירא, נזהר שלא לכתוב את הביטוי שאמר החזו"א לגנאי.
איחוליי, שתוכל להיכנס בשלווה וברוגע להיכלי ישיבות ההסדר, תזכה ללטש את משנתך, ולאהיב את דעת התורה על הציבור הדת"ל, ולא ח"ו להיות בכל מאמר חז"ל "ומשניאי"  
מאת: ודי למבין
א' אייר  ה'תשע"ח  14:48 

לא ראינו שום פרסום לרבים בנושא הר' קוק ?


אינני חוקר היסטוריה ועדיין שמעתי על קונטרס שנקרא "קול השופר" שפורסם ברבים בו כל גדולי ישראל מקיר אל קיר יוצאים נגד הר' קוק ושיטתו האפיקורסית ואינם שומרים על כבודו כלל.

מה עוד, בידיו של הר' קוק היה מרוכז כוח עצום בהיותו מקורב לראשי הציונים ולכן הופנו אליו בקשות שונות בנושא הנפקת אישורי כניסה לארה"ק (סרטיפיקטים) וזה מסביר מדוע היו רבנים שפנו אליו בתארי כבוד מהם לא ניתן ללמוד מאומה לגבי הערכה או כבוד, בדיוק כפי שהתואר "אדון נכבד" אותו כותבים בראש מכתב לא בא ללמד שהנמען מכובד בעיניי הכותב.  

אף אני קראתי את דברי הגאון רבי יודא שפירא זצ"ל מהם עולה שמספיק להביט בתלמידים ותלמידי התלמידים כדי לדעת מי היה הרב. הערה שהיא ממש לא מחמאה.

המציאות היא המדד הטוב ביותר לשפוט את הר' קוק ובימינו רואים בעין כיצד שיטתו הצמיחה שדות דרדרים ועשבים שוטים המשתרעים מכאן ועד לגדה המערבית...
אנשים שהם היפך הגמור מביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, שאפילו רחמנות כלפי משפחתם הקרובה אין בהם. מספיק להביט בתמונות של העולים להר הבית שהביאו עמהם את האישה ואת הילדים (קטנים ומתבגרים), כדי להתגרות בוואקף ולעבור על איסורי כרת שאפילו רבנים היושבים ברבנות הראשית שהקים הר' קוק כולם פסקו נגד הכניסה לשם.